כל מי שמבקר בברצלונה, ככל הנראה שמע את השם גאודי. גאודי היה אדריכל יוצא דופן שיחד עם שורה של אדריכלים ייחודיים עיצבו את העיר במחצית השנייה של המאה ה-19 וטבעו את סגנון המודרניסמו בעיר. בכתבה זו נסקור את המבנים הייחודיים ששווה לראות בברצלונה בעקבות גאודי והמודרניסטה.
המודרניסטה
בתקופה ההיא של אמצע המאה ה-19, פילוסופים, אדריכלים ואמנים ברחבי אירופה מפתחים צורות חשיבה חדשות וסגנונות ששוברים את המוסכמות של תקופתם. מפתחים סגנונות שמביטים קדימה את המאה ה-20 ונותנים דגש למרכיבים האסטטיים, לטכנולוגיות והחומרים החדשים שהביאה המהפכה התעשייתית. לקווים וצורות שמקורם בטבע ובעולם הדימויים האזורי.
בברצלונה התפתח סגנון הנקרא מודרניסמו (מודרניסטה) שהוא אדריכלי, סגנון המקביל לארט נובו הצרפתי-בלגי.
בזכות ההתפתחות המואצת של ברצלונה, עליית מעמד הבורגנים, בעלי המפעלים, היזמים והמשקיעים, היה מספיק כסף כדי שבעלי הממון יהיו מוכנים להשקיע בניינים מרהיבים.
הצורות נלקחו מהטבע, החומרים, לוחות זכוכית, ברזל, קרמיקה מזוגגת.
אמנים ואדריכלים רבים מזוהים עם סגנון המודרניזם (מודרניסטה), אך שלושה אדריכלים מובילים היו הרוח החיה והמייצגים ביותר של הסגנון: לואיס דומנק מונטנר, החלוץ, ג’וספ פויג’ וקאדפלק, האקדמאי והפוליטי ביותר וכמובן אנטוניו גאודי אי קורנט, הייחודי ביותר, זה שלקח את הסגנון לשיאים בלתי אפשריים. מבקרים רבים בעיר ברצלונה, מחפשים ללכת בעקבות גאודי והמודרניסטה ולצפות במבנים הייחודיים שעיצבו את העיר בשלהי המאה ה-19.
ברצלונה בעקבות גאודי והמודרניסטה – המבנים שאתם חייבים לראות:
בחלק מהם אנחנו מבקרים בסיור החינמי שלנו פאשיניסטה – מודרניסטה
אדריכל לואיס דומנק מונטנר
בית ההוצאה לאור מונטנר (מוזאון טאפייאס)
משרדי עריכה, בית דפוס, מחסנים בבניין ייחודי ברחוב אראגו אותו מתכנן האדריכל הצעיר לואיס דומנק ומונטנר עבור דודיו, חזית לבנים שרופות שלא היו אופיניות עדיין בברצלונה, חלונות וסורגי ברזל בסגנון מוסלמי ומערכת קונסטרוקציה על בסיס עמודים וקורות מברזל יצוק. כיום משמש הבניין כבית עבודותיו של אנטוניו טאפייאס, אחד האמנים החשובים ביותר במאה ה-20.
מבצר שלושת הדרקונים (Castillo de los Tres Dragones)
המסעדה של תערוכת האקספו 1888, כיום פארק הסיוטדלה. בנין הציבור הראשון בברצלונה בגימור של לבנים שרופות, מזכיר מבצר מימי הביניים ומתכתב ישירות עם האדריכלות של דרום גרמניה, לאחר האקספו שימש כמוזיאון להיסטוריה של מדעי הטבע עד לפני כמה שנים כשכל מוזיאוני המדע עברו למשכן החדש בסוף הדיאגונל, כיום הוא בנין המנהלה והמחקר של מוזיאון הטבע של ברצלונה.
בית החולים סאנט פאו
בית החולים היחיד בעולם הנמצא ברשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסקו. מתחם מודרניסמו הגדול בעולם.
נבנה בין 1902 עד 1930 בתור בית החולים המודרני ביותר לתקופתו, מתוך 47 הביתנים שתוכננו נבנו רק 27, מתוכם רק 12 על ידי לואיס דומנאק והשאר על ידי בנו, בינן הביתנים הראשונים נכללים האולם המרכזי, 12 מחלקות, בניין חדרי הניתוח והפביליון של מרפאות החוץ, רק לציין את מערכת המעברים התת קרקעיים באורך של מעל לקילומטר, הפלטפורמה העליונה המעוטרת בעצי תפוז וגינות תבלין וצמחים רפואיים, רעפי קרמיקה צבעוניים המעטרים את הגגות ושפע הפסלים המעטרים את הביניינים, מאז 2008 המתחם כבר לא משמש כבית חולים אלא כמוזיאון וכאכסנייתם של ארגוני סיוע בין-לאומים שונים.
ארמון המוזיקה
האודיטוריום היחיד בעולם הנמצא ברשימת אתרי המורשת של אונסקו. נבנה בין 1902 ל-1908, במקביל לבית החולים סאנט פאו, עבור האורפאו קטלן, המקהלה המפורסמת ביותר בזמנה.
הפתרונות האדריכליים והקונסטרוקטיביים היו מהמתקדמים לתקופה: עמודים וקורות מברזל, קירות זכוכית גדולים ועוד. האולם המרכזי מעוטר בתקרה צבעונית וקמרונות זכוכית הפוכים מכניסים אור טבעיCNAEUP וגם מדמים שמש צבעונית במרכז האולם, בנוסף לביקור במתקנים השונים מומלץ להגיע לאחד הקונצרטים המתקיימים מידי ערב ולהנות מהיופי ואקוסטיקה המשובחת.
בית לאו מוררה
בית משפחת לאו מוררה בלב הפסיאו דה גרסיה, בבלוק המחלוקת, החזית מעוטרת באלמנטים הקשורים לשם המשפחה של הבעלים, לאו – אריה ומוררה – עץ תות. במרפסות של הקומה השניה ישנם פסלים של ארבע מוזות המחזיקות את חידושי הטכנולוגיה החשובים ביותר לתקופת הבניה, 1910, גרמופון, מצלמה, טלפון ונורת חשמל.
אדריכל ג’וספ פויג’ וקאדפלק
בית אמטייר
בית משפחת אמטייר, במרכז פסאייו דה גרסיה בבלוק המחלוקת. מ-1904 למשפחה היו מפעלי שוקולד, אב המשפחה מחליט לבנות לו ולביתו היחידה תרזה בית במרכז הרובע הבורגני והרחוב היוקרתי. קומת הקרקע יועדה לשירות, בקומה הראשונה התגוררה המשפחה. שאר הקומות חולקו לדירות מרווחות להשכרה, פרט לעליית הגג ששימשה כסטודיו לצילום, תחביבו של בעל הבית.
בית הפונטשס
בניין מגורים שתכנן פויטש וקאדפלק עבור תעשיין עשיר שרצה לבנות בית לשלוש אחיותיו, הבניין מתאפיין בצריחים רבים המעוטרים בגגות קונוס, פונטשה בקטלנית, הסגנון לקוח ישירות מהארמונות של דרום גרמניה שבחלק העליון מוזאיקים גדולים הקשורים לשם הפרטי של האחיות או לשאיפות הלאומיות של קטלוניה מאונשות דרך סאנט ג’ורדי, הקדוש הפטרון של קטלוניה.
בית מרטי, מסעדת ארבעת החתולים
בלב הרובע הגותי. המסעדה ובית הקפה המפורסם בקומת הקרקע שימשו אכסניה ומקום בילוי מועדף של קהילת האומנים המשגשגת של תחילת המאה ה-20, פבלו פיקאסו החל פה את דרכו והוא גם אחראי לעיצוב התפריט שמשמש את המסעדה עד ימינו.
ברצלונה בעקבות גאודי
בית ויסנט 1882
הבית הפרטי הראשון של אנטוניו גאודי, גאודי לפני גאודי, לפני הסגנון הייחודי של האדריכל הקטלני הגיעה לבשלות, הוא מתכנן בית משפחה כפרי מחוץ לעיר בכפר שהפך לשכונת גרסיה התוססת כיום.
יש לציין שלבית המקורי שתכנן גאודי התווסף בית נוסף ב-1925 כדי להפכו לדו משפחתי, למזלו של הבניין האדריכל האחראי, ג’ואן בפטיסטה סארה, היה תלמיד של גאודי ובחוכמה רבה הוא בנה את התוספת בצורה שמשתלבת בצורה מושלמת עם הבניין המקורי.
פלאו גואל 1890
בית משפחת גואל ברובע העתיק ברחוב קטן היוצא מהרמבלס, ארמון מימי הביניים אבל עם גאומטריות מודרניות, מומלץ בביקור לרדת למרתף ששימש כאורוות וחניון, חדרי השינה המרכזיים, חדר האוכל, הכנסייה הקטנה והפרטית של המשפחה וכמובן לעלות לגג ליהנות מהנוף, הבריזה, ויער הארובות המיוחדות.
בית קלבט 1900
למרות שנראה כאחד הבניינים השמרניים ביותר והפחות נועז של האדריכל, פרטי עיטור רבים ופיזור החללים, כמו חצרות האוורור, חושפים את החותם המבריק של האדריכל. למעשה, בשנת 1900 קיבל הבניין את הפרס השנתי לבניין האמנותי הטוב והיפה ביותר ממועצת העיר ברצלונה.
פרה מרטין קלבט, הלקוח, הזמין מאנטוניו גאודי בית משפחתי טיפוסי לתקופה, קומת קרקע לעסק המשפחתי, קומה ראשונה למגורי המשפחה. שאר הקומות מחולקות לדירות קטנות יותר להשכרה. פרט לעיטורים המיוחדים בחזית בלובי ובחדר המדרגות, גאודי גם מטפל בחזית האחורית, שבדרך כלל תוכננה באופן פרקטי, כתגובה לשימושים בתוך הדירות וללא עניין אדריכלי מיוחד, פה הוא מתייחס לחלק הפחות נראה של הבניין כאל חזית ראשית לכל דבר, חלוקות אופקיות ואנכיות, חלונות ומרפסות נדיבות ושפע עיטורים.
בית בטייו
בנין מגורים שמתכנן אנטוניו גאודי עבור משפחת התעשיינים בטיו, ההזמנה הייתה עבור שיפוץ, הרחבה והוספת שתי קומות לבנין קיים, אך מהר מאוד הבנין המקורי עובר טרנספורמציה טוטלית, החזיתות שואבות השראה מאגדת סאנט ג'ורג', ג'ורדי בקטלאנית, והדרקון, הפנים מלא בצורות אמורפיות, עבודות פירזול, קרמיקה, נגרות, פתחים וחצרות אוורור הנותנים לבנין אווירה של חלום.
כיום הבניין הינו מוזאון המשלב מופע מולטימדיה רב מימדי וסיור בחללים השונים של הבית, עליית הגג והגג עצמו.
בית מילה
הפרויקט האחרון שמתכנן אנטוניו גאודי עבור לקוח פרטי, משפחת מילה העשירה הייתה הבעלים של אחד המגרשים הטובים בברצלונה, בפינת רחוב פרובנסיה ופסיאו דה גרסיה. בבניין קומת קרקע מסחרית, דירת ענק עבור המשפחה, דירות להשכרה מעל, קומת שרות בעליית הגג ומרפסת גג במפלסים שונים מעוטרת בארובות מסוגננות ומבנים המזכירים לוחמי קדם עבור אוורור חדרי המדרגות.
החזית שואבת את ההשראה מגלי הים שקפאו בבלוקי אבן ומעקות מזכירות את הקצף על הגלים.
כיום הבניין נחשב ליצירת מופת ולשיא התפתחותו של הסגנון הייחודי של האדריכל אבל בשנת 1910 הביקורת הייתה קטלנית, משלל שמות הגנאי שהודבקו לבניין, אחד השתרש, המחצבה La Pedrera, והפך לשם הרשמי של הבניין.
פארק גואל
שכונת מגורים סגורה על צלע גבעה כדוגמת שכונות הוילות האנגליות, שמתכנן אנטוניו גאודי עבור התעשיין העשיר אאוסביו גואל. השכונה תוכננה עבור 60 בתים, האזורים הציבורים כוללים דרך גישה מפותלת המטפסת לאורכו ולרוחבו של הפרויקט עם גלריות שמשמשות כבסיס לרמפות, רחוב ראשי מעוטר בעצי דקל, כיכר הצופה על ברצלונה המעוטרת בספסל הארוך בעולם המצופה בשברי קרמיקה, אולם עמודים שתוכנן ככיכר השוק של השכונה ואזור הכניסה הראשי עם הבניינים שמזכירים את סיפור הילדים של הנזל וגרטל והמדרגות הראשיות המעוטרות במספר מזרקות ביניהן פסל הלטאה המפורסם המצופה בשברי קרמיקה וזכוכית.
הפרויקט היה כישלון חרוץ, לא הצליחו למכור בתים ואם הזמן הוא הפך לאחד הפרקים העירוניים האהובים בברצלונה, בגלל הלחץ התיירותי העצום עירית ברצלונה החלה לגבות כסף עבור הכניסה ויש להצטייד בכרטיס מראש.
כנסיית הסאגרדה פמיליה – מפעל חייו של גאודי
מפעל חייו של אנטוניו גאודי, כנסיית המשפחה הקדושה, פרויקט אותו קיבל בגיל 31 ועליו עבד עד יום מותו בגיל 74. מקום מרכזי בביקור בברצלונה בעקבות גאודי והמודרניסטה כמובן שאנו מבקרים בו בסיור שלנו פאשיניסטה מודרניסטה.
הבניין בצורת צלב כולל שלוש חזיתות המסמלות את השילוש הקדוש וגם את שלושת השלבים בחייו של ישוע, הלידה, המוות ותהילת חיי הנצח או הזיכרון. בכל חזית 4 מגדלים, ביחד 12 המסמלים את 12 השליחים, מעל לאפסיס הסתיים לא מכבר המגדל של מריה הבתולה, המעוטר בכוכב מתכת וזכוכית בעל 12 קדקודים והמואר בלילות, במרכז הכנסייה בהליכי בניה מתקדמים ישנם 4 מגדלים עבור 4 נושאי הבשורה והמגדל המרכזי, שיהיה הגבוה בעיר ויהפוך את הכנסייה לגבוה בעולם, המגדל של ישו עם צלב בשני כיוונים ומרכז מבקרים עם תצפית עוצרת נשימה.
פנים הכנסייה גם הוא מעורר השתאות, עמודים בגובה של יותר מ-45 מטר המתפצלים כמו עצים מדורגים ומחזיקים את אלמנטי התקרה הקופים בעלי זהב. החלונות הצבעונים מסמלים את עונות השנה והסך הכל משתלב לחוויה חושית שקשה לתיאור. הבניין תוכנן להסתיים ב-2026 כדי לציין מאה שנה למותו של האדריכל אך עקב מגפת הקורונה והתמעטות המבקרים החנוכה נדחתה ל-2029 או 2030.
